לקט כתבות

 

 

24.8.1984

עיתון ידיעות אחרונות כתב- ערן זיו

תערוכת  יחיד: 'נשים , ערום, נשים'

גלריית תיאטרון ה"סמטה"

יפו העתיקה

 

רינה לא פוחדת מעירום

 

"הערום הוא רק אמצעי, נקודת מוצא לתכנים עמוקים". כך  כותבים המבקרים על יצירותיה של הציירת הראשונית, רנה דרור, שהציגה השבוע 25 קולאז'ים בגלריה- תיאטרון 'הסימטה' ביפו העתיקה.

רנה שהחלה לצייר  עירום בגיל 15 שבויה לדבריה, בנושא תיאור הערום הנשי היא עוסקת ברישום, בציור ובכל דרך שממחישה את הרעיונות והבלתי נדלים הצצים מוחה. אלה באים תוך כדי הדחת כלים , שטיפת רצפות וגידול משפחה- בעל ושני ילדים.

תערוכת – היחיד שננעלה בימים אלה בגלריה 'הסמטה' ביפו העתיקה היא השביעית בסדרת תערוכותיה במשך ארבע השנים האחרונות.

רנה עוסקת גם בהוראת אמנות וציור בבית הספר היסודי 'חביב 'בראשון לציון, היא חשה שבאמצעות התלמידים היא מעשירה את עצמה.

עבודתה 'ירושלים כסמל לאחדות ישראל' מוצגת במשכן נשיאי ישראל בירושלים.

 

 

 

 

 

 

24.8.1984

עיתון 'מעריב' כתב-  גיל יודלביץ

תערוכת  יחיד: 'נשים, ערום,  נשים'

גלריית תיאטרון ה"סמטה"

יפו העתיקה

 

עירום לא בבית הנשיא

הציירת רנה דרור מראשון לציון מציגה בימים אלה בגלריה תיאטרון 'הסימטה' ביפו העתיקה תערוכה שביעית מיצירותיה.העירום בציוריה של רנה דרור הוא רק אמצעי, נקודת השראה לתכנים עמוקים, המובאים בקווים עדינים. היא משלבת עירום עם קו רישום קפדן ומדויק.

רנה החלה לצייר עירום נשי בגיל 15. היא הצטרפה אז לאמה הציירת שולמית סילג'י וציירה עם קבוצת אמנים  בסדנה לרישום מודל 'בבית הגפן 'בחיפה עיר הולדתה.

'יש לי מאגר רעיונות בלתי נדלה'. הרעיונות צצים בזמן הדחת כלים, שטיפת ריצפה והטיפול בבעל ובשני הילדים' היא אומרת.

פרט לציור , עוסקת רנה בהוראת ציור ואמנות בבית הספר היסודי 'חביב' בראשון לציון. אחת מיצירותיה, 'ירושלים כסמל לאחדות ישראל' מוצג קבע בבית הנשיא בירושלים. ביצירה זאת היא אומרת בהומור' אין עירום'.

 

 

 

 

 

 

 

 

8.2.1985

עיתון 'ידיעות  כתבה - מירי עדן

 

תנועה בחומר

את הרצון ליצור , ספגה רנה דרור עוד בבית. האם  הציירת שולמית סילג'י, האח גיורא שלגי האב מהנדס שאהב ליצור ולהמציא פטנטים.     

רנה מציירת זה עשרים שנה, חברה באגודת הציירים ובמקצועה מורה לאמנות.

אחת לשבוע היא רושמת בחוג לציור מודל ערום. הבסיס לקולאז' הוא הרישום, והשימוש בעיתונים בכתוב ובצבעוניות  הוא 'תנועה בחומר' היא הסבירה.

בתערוכה הראשונה הציגה רישום בחריטה על פנדה. אחר כך עסקה באקוורלים וברישומים, אבל את הקולאז'ים היא אוהבת ביותר.

לצייר 'ממש' החלה בגיל 15 כשהצטרפה לאמה הציירת לחוג רישום מודל ערום  ומאותו זמן לא חדלה להביע את יכולתה האמנותית בנושא זה.

"כל רעיונותיי היצירתיים נמצאים  במחשבותיי, אני מוציאה אותם לפועל בעשייה הממשית. מה שאני עושה זה הטוב ביותר לאותו רגע, איני מאמינה באילוצים, מה שיש בי צריך לצאת החוצה.אני פשוט רואה הכל בעיניים עצומות. מין ראיה פנימית עולם אחר."

בקולאז'ים בנושא נשים: דיוקן, ערום היא אומרת: " על  הקולאז' צריך לתת לעין להתרוצץ, לחוש את התנועה  לא להתמקד בנקודה אחת, באות הכתובה, צריך להסתכל במכלול כולו, לתת דרור לדמיון.  המיומנות החשובה בקולאז' היא הרישום".

ב-9 בפברואר תיפתח תערוכתה של רנה דרור בבית יד לבנים בראשון לציון

 

 

 

 

 

 

 

 

7.12.1991

עיתון 'ידיעות אחרונות'. כתבת- שולה פרומר.

תערוכת יחיד   'גן המושבה - מנהרת זמן במבט עכשווי'.

המדרשה לחקר חיבת ציון .  ראשון לציון

 

רנה דרור תופסת פינה בגן העיר של ראשון לציון, וכמו הייתה מצוידת במצלמה נסתרת, המאפשרת לה להניח לאירוע לזרום בלי שנוכחותה תפריע, היא קולטת נופים ודמויות, ומעבירה אותם אל הנייר.

"יש משהוא קסום במקום הירוק הזה", היא אומרת, והקסם הזה נקלט בעיניים רגישות ובהרבה קצב ודינמיות.

רנה , חיפאית בעבר ותושבת ראשון לציון בהווה, בחרה כאובייקט לציור את עיר מגוריה שאת ההיסטוריה שלו למדה מהכתובים, "בלי המטענים הסנטימנטליים של ותיקי המושבה".

 'גן המושבה '(אם הייתי אומרת 'גן העיר' , היו חושבים שאני מציירת קניון) מוצא את ביטויו הירוק בעשרות זוויות של התבוננות. הציירת מטפלת בנוף ובאדם, בפינותיו המוארות של הגן, בעוברי האורח ובשחקני הקלפים שמצאו מפלט להעביר את יתרת הזמן.  "הטיפוסים שמסתובבים בגן בשילוב הצמחייה משמשים עבורי קומפוזיציה", אומרת רנה דרור, המאוהבת בפינתה שבגן.

היא מציירת בטבע, ממש בתוכו. מצוידת בכובע, תרמוס של קפה ופלטה של צבעים היא מתנתקת, ושוקעת לתוך האירועים. "אני חייבת לחוש את הדברים" היא מסבירה"  לפיכך אינני מציירת נוף מן הזיכרון, אני חייבת להיות נוכחת במקום, כדי להעביר את החוויה אחד על אחד".

התערוכה, משלבת טכניקות שונות - אקוורל, פנדה, רישום וקולאז' שהוא העדפתה הברורה. הצבעוניות של דרור יוצרת מרקמים של כתם ותנועה. הסגנון הפיגורטיבי, משולב בפעלולי הצללות ומגזרות של נייר, היוצרים במשולב ריבוד מתוחכם.